סדרת פסיקות, שהתפרסמו לאחרונה, קובעת - מוניטין אישי של עורכי דין, מנצח מוניטין של המשרד עצמו.
בפסיקה שפרסמה השופטת רות רונן, במשפט הדן בערך המוניטין של משרד רוזנצוויג שפרן גרא ושות' שפורק ב-1997, היא גורסת כי: "משרד עורכי דין שיש לו מוניטין נפרד מזה של שותפיו הוא משרד שהלקוחות מגיעים אליו לא רק בגלל זהותם הספציפית של עורכי הדין העובדים בו, אלא גם בגלל המותג של המשרד עצמו". אולם, הרחיבה כי בהתבסס על פסיקתו של השופט חגי ברנר, מבית המשפט המחוזי, יש לקבוע גם כי למשרד עורכי דין המקיים מוניטין משל עצמו, מן הסתם נתון שם פירמה כזה המייצג את שם המייסד או המייסדים ואלו אינם בהכרח כבר פעילים באותה פירמה. או יתר שכן אינם בין החיים.
לפיכך, קבעה השופטת רונן כי, המשרד בנידון הוא "מהסוג שאין לו מוניטין נפרד מזה של שותפיו ... ההנחה היא כי הקשר עם הלקוחות הוא קשר אישי, והלקוחות מגיעים אליו בעיקר בשל ההכרות שלהם עם עורך הדין המטפל בהם, ולא בשל המוניטין של המשרד". ובכך, הפריכה את טענת התובע בתיק - עו"ד אבי גרא שהיה שתוף לשעבר במשרד - שדרש פיצוי יחסי מחלקו במוניטין המשרד וזאת בעקבות מעבר ומיזוג של השותף עו"ד רוזנצוויג לתוך משרד גורניצקי ושות' שבו הפך לשתוף בכיר. לטענתו, אין זה מן ההגיון שמהלך זה - שהתרחש מיידית לאחר פירוק השותפות האמורה - לא התבסס על מוניטין שצבר משרד עורכי הדין בו היה שותף (המבואות מתוך TheMarker).
פסיקה זו, כאמור מצטרפת לפסיקתו של השופט חגי ברנר בתיק שותפות עו"ד אמנון רפאל ושבה פסק כי, "ככל שהיה לשותפות מוניטין משל עצמה, הרי שרפאל נטל ממנו חלק, לא פחות ממה שנטלו רבינוביץ', מהולל, ענבי וסודרי". יתר על כן, בבואו של השופט לקבוע את ערך חלקם היחסי של השותפים במוניטין אותו הגדיר זניח, הוא מרחיב בנושא המוניטין האישי של כל אחד ואחד מעורכי הדין כפרטים, באומרו: "הסכמתם של מרבית הלקוחות לעבור אל השותפות החדשה, גם אם ניתנה מבעוד מועד ועוד בטרם פורקה השותפות, אינה מלמדת בהכרח על נטילת המוניטין של השותפות ככזו, שכן סביר הרבה יותר להניח כי הלקוחות בחרו להמשיך ולקבל את השירות מאותו שותף שהעניק אותו להם קודם לכן, קרי בשל המוניטין האישי של אותו שותף" (המבואות מתוך TheMarker).
הווה אומר ובהתבסס על דברי שני השופטים - רות רונן וחי ברנר - כי במרבית המקרים ואלא אם יוכח אחרת: ערך מוניטין של עורך דין גובר על ערך מוניטין משרד עורכי הדין בו פעל.
ניתן, אם כן ללמוד כי בבואנו לשקלל מוניטין של משרד עורכי דין, עלינו לבצע ראשית כל הערכת מוניטין אישית לכל אחד ואחד משותפיה. ואל לנו להניח כי סכומם ישקף את המוניטין המשוקלל של המשרד ובפרט אם זה אינו מסמל שותפות היסטורית ומשמר בה את שם המייסדים כמותג בעל ערך המתנשא מטאפיסית מעל השותפים בפועל ומשמש כמנוף שיווקי גרידא.
הלקח החשוב ביותר, אם כן, הוא עבור עורך הדין הבודד - אם כשותף במשרד עורכי דין גדול ואם בתחילת דרכו בפירמה צעירה בעלת שותפים בודדים: עבור עורך דין המוניטין האישי ובכפוף לכך היכולת להניב לקוחות חדשים ונאמנים לטווח ארוך הם נכס שחובה לטפח ולשמר. זאת, על אף ולמרות המוניטין לכאורה שצובר המשרד בו פועל עורך הדין.
ביום שבו יבקש עורך הדין הבודד לעזוב, או לחילופין יתפרק המשרד מסיבות אחרות ושאינן תלויות בו, יש ומוניטין אישי זה יניב לו נכסים ודיבדנדים מפתיעים וחיוביים ביותר.
לסיכום, כבוד השופטת רונן וכבוד השופט ברנר אומנם פסקו בשום שכל ובהתאם לניתוח העובדות והעדויות שהוצגו בפניהם. אולם, בפועל יצרו תקדים שיאיר באור שלילי את הנאמנות של עורך הדין הבודד לפרימה בה הוא פועל. כל זאת, מתוך התבוננות קדימה לאותו יום בו יאלץ זה לעזוב את המשרד מסיבות כאלו ואחרות ועל הנתח אותו יכול ליטול עמו.
לפיכך, פגעו השופטים ביכולת של משרד עורכי הדין לייצר חוסן ואחדות פנימית מובנים, בהגדרתם כי המסגרת נטולת מוניטין ובהכרח ערך ולכן עדיפה התמקדתו של הפרט, פנימה - באני האישי והעצמי על פני תרומה מיטבית ומרבית למערכת בה הוא פועל.
כפי שכבר כתבתי במאמרי מוניטין במשרדי עורכי דין: "היות שמקצוע עריכת הדין מתאפיין בדרישה לרמת אמון גבוהה ביותר - הרי שגם בין השותפים במשרדי עו"ד נדרש לקיים ולתחזק רמת אמון דומה שתאפשר את קביעת הערך במקרה של מיזוג או פירוק". אולם, בהנתן פסקי הדין האמורים - נדמה לי שקיומה של אותה רמת אמון נדרשת יהיה סוג של 'חציית ים סוף' המושגת רק בעזרתו של כוח עליון והוא בית המשפט.
את המאמר המלא בנושא "מוניטין אישי מנצח מוניטין של משרד" אפשר למצוא באתר יפעת שורצברד ושות' עורכי דין, המתמחה בתמ"א 38, מקרקעין ונדל"ן ובתחום האזרחי-מסחרי.
===
הבהרה: אין בדברים האמורים מבחינת יעוץ משפטי וחובה להתייעץ עם עורך דין
משרד שורצברד ושות' עורכי דין, מתמחה בדיני חוזים, חברות, שירותי עריכת דין, יעוץ משפטי, דיני עבודה, , מיסים, גישור ונוטריון
